החלטה בתיק רע"פ 11631/04

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר) אשר דחה את ערעורו של המבקש וקיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (סגן הנשיא צ' הרטל).

           כנגד המבקש הוגש כתב אישום בו נטען כי בשני מקרים שונים תקף המבקש את בתו והכה אותה. בכתב האישום נטען כי בשני המקרים המדוברים סטר המבקש לבתו, בעט בה ובמקרה השני גם הלם בה באגרופיו. כתוצאה ממעשים אלו נגרמו לבתו של המבקש חבלות חמורות. בית משפט השלום הרשיע את המבקש לאחר שמיעת הראיות בעבירות המיוחסות לו. בגזר דינו ציין בית המשפט את העובדה כי המבקש הורשע בעבר בתקיפת בתו וכי מתסקיר שירות המבחן עולה כי המבקש אינו מקבל אחריות על מעשיו. מנגד, ציין בית המשפט כי המבקש מורחק ממשפחתו כבר למעלה משנתיים וכי מצב זה הסב סבל רב למבקש וכן לבתו אשר ביקשה שהמבקש ישוב לבית המשפחה בהקדם. בית המשפט ציין גם כי המלצת שירות המבחן בעניינו של המבקש היתה להימנע מעונש מאסר ולהסתפק בהעמדת המבקש במבחן למשך תקופה של 6 חודשים. לאחר ששקל את הנסיבות לחומרה ולקולה גזר בית המשפט על המבקש עונש מאסר לתקופה של 4 חודשים לריצוי בכלא וכן הטיל עליו עונש מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ש"ח.

           המבקש ערער על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי אך בעת הדיון בערעור חזר בו בא כוח המבקש מהערעור על הכרעת הדין. מנגד ערערה המדינה לבית המשפט המחוזי על קולת העונש. הצדדים שטחו את טיעוניהם בפני בית המשפט המחוזי ובית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש וקיבל את ערעור המדינה. בית המשפט המחוזי סבר כי בנסיבות הענין גוברים השיקולים לחומרה על השיקולים לקולה ועל כן ראה להחמיר בעונש שנגזר על המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי תקופת המאסר בפועל תועמד על 6 חודשים וכי המבקש יהיה נתון לפיקוח שירות המבחן במשך 6 חודשים נוספים מיום שחרורו.

           על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשתו חוזר המבקש על הטיעונים שהעלה בפני שתי הערכאות הקודמות ובמיוחד מדגיש הוא את המלצת שירות המבחן שניתנה בעניינו ואת התקופה הארוכה בה היה מורחק ממשפחתו. כן מציין המבקש כי מאז שבוצעו העבירות חלפו כ-4 שנים וכי לנוכח הזמן הרב שחלף יש מקום להקלה בעונש.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור לא תינתן בבקשה שכל עניינה הוא חומרת העונש, אלא בנסיבות חריגות ביותר. זאת, משום שבדרך כלל טענות כנגד חומרת העונש אינן מעלות שאלות חוקתיות או משפטיות מיוחדות המצדיקות דיון בפני ערכאה שלישית. בענייננו, אין הבקשה מגלה טעם מיוחד ויוצא דופן, המצדיק סטייה מן הכלל האמור. מעבר לדרוש יצוין כי נראה שלנוכח החומרה הרבה שבמעשיו של המבקש, וכן לנוכח העובדה כי המבקש הורשע כבר בעבר במעשה אלימות כלפי בתו, העונש שהוטל עליו אינו חמור כלל ועיקר. העובדה שהמבקש תקף את בתו שלו אינה צריכה להביא להקלה בדינו שכן יש בה נסיבה לחומרה, וזאת לנוכח מעמדו המיוחד של ההורה והחובה המוגברת שהורה חב כלפי ילדיו. בהתחשב בכך נראה, כאמור, כי העונש שנגזר על המבקש אינו עונש חמור כלל.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 9.1.05 עד לשעה 10.00 בבוקר במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

           ניתנה היום,י"ז בטבת התשס"ה (29.12.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: